יום חמישי, 22 בדצמבר 2011
לגרד או לא לגרד זו השאלה
יום ראשון, 27 בנובמבר 2011
גברים והמהפכה הפמיניסטית
יום רביעי, 2 בנובמבר 2011
כשההתקף תוקף
יום שלישי, 17 במאי 2011
אלרגיה
יום חמישי, 12 במאי 2011
שורש עם גרביים
יום שבת, 26 במרץ 2011
ילדים זה שמחה (לאיד)
יום ראשון, 6 במרץ 2011
זהירות הדת הנבטוטית
בני הדת החדשה הם דוגמא לתופעות שמתחילות מעניין מבורך- "מחלות ובעיות בריאות" -אך איפשהו באמצע הדרך איבדו כיוון ולפעמים אף שפיות בסיסית. דווקא ההתייחסות לנושא רצינית אך יש פספוס כאשר לא מנתבים את התלונות על המצב הרפואי לנתיבים מועלים (כדוגמת בלוג זה).
הדת הנבטוטית מעמידה במרכז עולמה הרוחני את נושא האוכל והתזונה. האכילה היא בעיניהם כמפתח להבנת העולם ומשמעות החיים. כוהני הדת מורים על משטר מזון קפדני הכולל צומות ותעניות,שתיית תרכיזי דשא ועשבים שונים ושלילת מוצרי מזון מענגים וערבים לחך באופן עקרוני.
צלמו של האל נבטוט, ירושלים, המאה ה21 לספירה
כמו דתות אחרות גם דת זו מציגה דמון גדול ומאיים בעל אופי מופשט אשר צלמו הוא צלם חזיר - החזיר הקאפיטליסטי (את החזיר השוביניסטי הם דווקא הזניחו במקרה זה, שכן בעיקר הנשים הם אלו החולטות את תרכיזי העשבים ורוקחות את הנוזלים "הבריאים"). הקאפיטליסט מאיים לדרוס או לבלוע אותם בכל מקום שאליו הם ילכו. האיום הוא גדול שכן מבחינתם, רוב האנשים בעולם הם עבדיו ואינם מודעים לכך כלל. כמו שאמר לי זאת אחד מכהני הדת -"אתם עוד חיים בחושך".
כהני הדת טוענים ליכולת רבות מכפי שניתן לשער, מעבר לתובנות התזונתיות הם מיחסיים לעצמם סגולות ויכולות ריפוי ולעיתים מתכנים "הדוקטור" . אמצעי הריפוי, למרות היותם "טבעיים" בעליל, אינם שויים לכל נפש ולכל כיס. מרכזי הפולחן
(חנויות אורגניות, הומיאופטיה ונטורופאטיה) מציגים מוצרי צריכה שונים בדמויות בקבוקים קטנים וחומים עם כדוריות קטנות בפנים ועל גביהם מחירים בעלי שתי ספרות עם ספרת עשרות גבוהה במיוחד. כך שבנושאים אלו העולם הקאפיטליסטי אותו הם תוקפים הופך "באופן טבעי" לחלק אינטגרלי מהדת החדשה.
בהקשר זה חשוב לציין ולפתח מעט את היחס של בני הדת הנבטוטית לכסף ולחומריות. תרבות הצריכה, האינטרסים הכלכליים וכוחות השוק המאיימים הובילו את בני הכת ליחס של בוז וסלידה לכל חברה מסחרית ועמדה ברורה נגד הרצון והצורך להרוויח כסף. אנשים המעוניינים להרוויח כסף הם אנשים המחפשים מניפולציות שונות כדי להשתלט על רוחו של האדם במטרה לעשוק את הונו הפרטי ולחרב את טהרתו הרוחנית. זאת בעוד שרובם ככולם לא חוו מעולם קושי כלכלי או צורך אמיתי לפרנס את עצמם. יש להם ברוב המקרים פטרון כלכלי הורי או ירושתי אחר המזין את חשבון הבנק שלהם ומאפשר להם להמשיך ללגלג על העולם ולהשקיף עליו מהצד.
מדוע חשוב להיזהר מבני דת חדשה זו? קודם כל, מכיוון שאינם חפים מהתנשאות דתית רגילה. אך יותר מכך, בכל מקום שתבקש לפנק את עצמך בבורקס או בכל חטא תזונתי מענג אחר, עלול לפרוץ לתודעתך אחד מחברי הדת ובעצה חברית יסביר לך כי אתה הורג את עצמך, מרעיל את ילדיך ושמחלות קשות ומסוכנות עושות את דרכם אל גופך וזוחלות בעורקיך. הם גם יאמרו לך כי ב"מדינות מתוקנות" הדבר אותו אתה מבקש להכניס אל גופך הוא מחוץ לחוק וכבר מזמן פסלו אותו למאכל אדם. במקרים רבים תוכל למצוא את עצמך מזועזע כאשר אותו אדם ממש יזמין אותך להצטרף אליו לסיגריה או יזיל מעט ריר על חולצתו למראה שקית תפוצ'יפס שתאחוז בידך.
יום שלישי, 22 בפברואר 2011
האחות הגדולה
יום שישי, 18 בפברואר 2011
בדידותו של הרץ עם הבגדים הלא הדוקים 2
כבר עוד מעט שנה עבר מאז שהתחלתי לרוץ ואי אפשר להגיד ממש שרצתי ואי אפשר להגיד ממש שהפסקתי. איכשהו הריצות ממשיכות אבל גם תחושת הזרות. כל פעם זה מביך מחדש. אתה אומר לעצמך. מה הבעיה, אז גם אני רץ בדיוק כמוהם. אבל לא, הם באים לך עם כל הסטיילינג של עולם הריצה. אתה מסתכל עליהם ואומר ואוו. איזה בריאות, איזו חיות שקורנת מהם. הם בטח מה זה מאושרים בחיים שלהם. הם טורפים את החיים האלה עם השיניים. אנשים אומרים שקשה לחיות ואלה עוד מוסיפים להם ריצות מרתון ככה לפני ארוחת הבוקר כדי שיהיה להם מעניין. ואם לא מספיק אז הם מארגנים על הדרך מרוץ 10 ק"מ עליות בשבת עם מרוץ אבטיחים של 200 מטר בסוף לצחוקים (טוב, זה באמת משהו שאין להם הרבה פעמים, חוש הומור וביקורת עצמית) הבנות מהודקות בבטן עם בגד שנראה כמו המשך של העצמות שלהם (כי זה כל מה שיש שם בד"כ) והבנים נראים כמו הקצינים בצבא שבשבילם לקום ב5 בבוקר זו חוויה שמעלה גיחוך וזלזול.
נרשמתי למירוץ, התכוננתי שבועות. קמתי ב4 בבוקר כדי להגיע לפארק בת"א בזמן. אני בא לשם ואני בין הראשונים. איך שאתה מגיע לתל אביב אתה כבר מרגיש קצת לא בנוח עם עצמך ועם הגוף שלך. אתה בודק את המכנסיים, אולי קשרתי לא טוב. איפה החולצה בפנים או בחוץ. מה הרמתי ככה את הגרביים, טוב, שיהיו למעלה. בירושלים הייתי רץ בטרניג הסגולים שלי בעמק רפאים ולא הייתי מסתכל אחורה. גם ככה אף אחד לא היה מרגיש שזה מוזר. בכל זאת, כמעט כולם כאן בעצם באו מארה"ב רק לשנה כי זה נראה להם מגניב כיהודים.
דוגמה למשתתפת פוטנציאלית במירוץ
בכל מקרה, אמרתי לעצמי, אני יראה להם מזה, למתלהבים האלה. חושבים שהם כאלה תותחים עם סיפורי המרתונים שלהם משנה שעברה ועם המירוץ מדרגות עם משקולות שהם עשו השבוע. הם יראו שגם אני.....
הבחורה מרימה את הראש מהדף. לירן פוגל, אני רושמת אותך עם הפחות מהירים נכון?
תרשמי תרשמי. אני יראה לכם כבר מאיפה משתין הדג בלי הטייטס
המירוץ מתחיל, אני רואה מלפני את הבחורה שאירגנה את המירוץ, אני אומר לעצמי, אני ארוץ קצת בקצב שלה, נראה לאן זה יתפתח. אנחנו ממשיכים. אני מרוצה, הכל טוב, איזה כיף זה לרוץ. תל אביב יפה....פה פארק זה פארק. וואלה, היה שווה כל האימונים אם בסוף אני בקבוצה הראשונה. אחרי כמה דקות אני רואה כמה מארגנים מחכים לנו. אני רץ ורק מגביר מהירות, אולי כבר הגענו לחצי הדרך, ואני דווקא מרגיש עוד רענן. 6 דקות ו20 שניות הוא צועק לי.
6 דקות ?????? לי לוקח בערך שעה לרוץ 10 ק"מ. מה 6 דקות, איך אני אסחוב עכשיו. רצתי נורא מהר.אני מסתכל בסטופר, וואלה -6 דקות וחצי. איזה סרט.פתאום אני מרגיש שאני מתחיל כבר לבנות לעצמי סיפורי כיסוי....כן, זה הלחות התל אביבית- אי אפשר לרוץ פה. מה עלייה עכשיו, לא תיארו את זה בתיאור מסלול לפני הריצה. פתחתי חזק מידי - זה בעיה. אני מאט ומאט ופתאום אומר לעצמי. הם דווקא חמודים, החבר'ה האלה. באמת. אבל יום שבת היום והשעה 7 בבוקר ואני מזיע כולי מחפש שלטים עם ציור של אבטיח. איך התשבץ הגיון הזה מסתדר?