תשמעו מדובר במחלה חדשה וקשה ושמה משחקי מחשב. אבל מילא, אז אני עוד אחד שמכור. זה לא כזה מיוחד. אבל מכור למשחקי אוכל מלצרות וניהול זמן שמתאים לבנות בנות 12 - זה כבר יותר מידי. כאילו יש בי איזו ילדה קטנה בפנים שמתפרצת וגורמת לי לאהוב דווקא את המשחקים האלו. ואם זה היה נגמר רק בזה.... כמה גברים בני שלושים עם שני ילדים ועבודה "מסודרת" אתם מכירים שממש אוהבים Tap tap (מי שלא יודע מזה שילך לברר כי זה ממש חור בהשכלה). רוב הגברים אוהבים לירות, לחסל, לפוצץ למישהו את הראש, להכניס גולים ואני מה? רוקד עם האצבעות, חותך פיצות ומגיש במסעדה על הסקטים החדשים שלי... זה לא מביך תגידו. האמת שלא. מי שינסה לשחק את המשחקים הללו יבין שלא רק שמדובר בהעברת זמן איכותית לכל אדם שמכבד את עצמו, היא גם מפתחת כישורים בסיסיים ויכולות חשיבה מתקדמות שרק הייטקיסטים עם תואר שלישי במתמטיקה ומחשבים יכולים להתגאות בהם. אני יכול לספר על חוויה עגומה שקרתה לי כשהייתי חייל משוחרר וניסיתי לעבוד במלצרות רגילה ללא מאפיינים וירטואליים לא במשחק אלא כזאת עם לקוחות אנושיים שרוצים הפוך עם עוגת גבינה. זה היה במסעדה הכי אפרורית שאפשר לדמיין- קפולסקי- אור עקיבא. אפילו הזקנים כבר התעייפו מהמקום. שם הבנתי פעם ראשונה משהו מדהים על מלצרות - כאשר הלקוח אומר מה הוא רוצה- אני - המלצר חייב לזכור את זה! ההארה השניה שהייתה לי היא שהוא ממש מחכה שזה יגיע ואם יש עוד אנשים ועוד דברים לזכור אז הכל מתחיל להסתבך. תוך שעתייים עבודה הייתי המלצר עם הכי הרבה בקשות לקרוא למנהל. כמות הפיצויים שעפו שם, לא תאמינו עוגות, ארוחות חינם, מה שלא תרצו. סך הכל מקום לקפה ועוגה לא מסעדת גורמה. אבל זה לא היה השוק הכי רציני. כולם אמרו לי לקחת בקלות כי אני מתחיל. השוק הרציני היה דווקא מהעולם המופלא הנסתר מעיני הלקוח- המטבח. הטבח היה יצור שלא הייתי נותן לו להכין לי מנה חמה. ככה מגעיל הוא היה. ואז ראיתי שכשיש לקוח שהוא מכיר הוא מכין את האוכל בהתאם לכמה שהוא מחבב או כמה שהוא נראה לו אשכנזי וכל מיני כאלה.... בקיצור הוא היה שותה לאנשים מהקש שניה לפני שהשתייה יוצאת או מתעקש להרוס את המנה או לאחר אותה כדי שתצא קרה. אי אי אי. אתם אומרים לעצמכם , טוב זה אור-עקיבא, מה הסיכוי שזה יקרה במקום שמכבד את עצמו וקודם כל לא קורא לעצמו קפולסקי. (שתדאו שזה פעם היה שם דבר , כל אדם מעל גיל 40 ידלקו עיניו למשמע השם מעורר הנחת) אולי זה עוד פועל שם בעיירה האפרורית והציורית בקניון החד קומתי הציורי הזה. אבל אני נטשתי ועברתי למלצרות מסוג אחר לגמרי - הקייטריניג. שם החיים טובים לא צריך לזכור כלום רק להגיד- "עוף בטמפורה ברוטב חריף מתוק" (תגידו צ'ילי לעזאזל- כמה צריך להתפלצן?) השף לוקח את כל המלצרים לשיחה לפני החתונה כדי לתדרך אותם בזה שהוא הבנאדם הכי גבר שיש בעולם כי הוא מכין עגל חלב ואם אתם לא יודעים מזה אז שלא נבוא לעבודה ואת האורז שיוגש לאורחים שלנו הערב הוא נסע במיוחד לויאטנם לשדה כדי לקטוף אותו עם הואטנמיים ולודא שהאורז אכן אורז ושהם לא עבדו עליו- אז כדאי שנכבד את המקום שבו אנחנו נמצאים כמלצרים של השף הכי משקיען בהיסטוריה. כפיים. לא באמת תמחאו רגע כפיים. זה לא מעורר השראה. לא בא לכם להיות שפים בגן האירועים "מקום בטבע" למכור 70 $ למנה בחתונה שהמלצרים מתערבים תוך כמה זמן הכי סביר שהזוג יתגרש. בקיצור המעגל נסגר בהצלחה מסחררת במלצרות הוירטואלית. ככה, כשהלקוח לא מרוצה זה די משעשע. וכשאתה עומד במשימות שלך אתה עולה דרגה, ואתה תמיד יודע שיש לך לאן לשאוף ולאן להתקדם בחיים האלו כי בתחתית המסך יש את הדירוג של ההכי טובים במשחק. או יותר נכון הכי טובות עם 2 מיליון נקודות ואלף סימני קריאה אחרי המילה "שולתתתת"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה