אנשים יקרים,
כן כן, אתם היושבים לידי באוטובוס וברכבת בדרך לעבודה ובחזרה ממנה. אני פונה אליכם בבקשה של אדם נואש. אם אתם כבר בוחרים לדבר בטלפון לידי ולחשוף אותי למידע האינטימי ביותר שלכם, בבקשה דברו. אבל אם כבר, אז למה על נושאים כל כך משעממים! אפשר למות.
הנה רשימת הנושאים המועדפים עלי באופן אישי :
 |
| אם כבר לחפור אז תביאו יהלומים |
2. חובות כספיים
3. מצוקות של ממש
4. הריונות לא רצויים
5. דעות פוליטיות - קיצוניות בלבד
6. בעבודה- בוסים שמתנכלים לכם
7. אלימות במשפחה (לא דברים קשים שלא אכנס פה לדילמות מוסריות)
נא לא לדבר בבקשה על:
(ואני מתחנן...)
1. חשבונות וסידורים
2. ענייני עיצוב הבית (מדהים כמה אפשר לחפור על זה)
3. קניות
4. שיחות של שעות שאתם רק עונים "כן...כן..."
5. רעיונות שיש לכם לאפליקציות
6. צבא- איך הייתם בקורס
7. איפה אתם בעדכון כל דקה
ועכשיו, פניה נרגשת לציבור הנהגים:
אני נוסע לאחרונה הרבה על קו 852 פרדס חנה-ת"א, וגם מצד הנהגים אני נאלץ להיחשף לתוכן חושפני ולעתים אף פוגעני במידת מה. אני מדבר כמובן על המוזיקה מרנינת הלבבות אותה אתם הנהגים אוהבים לשמוע ואנחנו הנוסעים אנוסים להנות ממנה ביחד אתכם.
לפני יומיים אני נוסע על הקו בדרך הביתה ונאלץ לשמוע, לא עלינו, שירים של נשים חרמניות משנות השמונים. "מאסט הב בין לאב" וכאלו. בעודי מנסה להבין איזו תחנה משדרת שירי זימה לא מרומזים בעליל בשעת אחר הצהריים, אני קולט שאני שומע את אותם השירים בריפיט והסיוט חוזר על עצמו.
והיום, שוב, אותם השירים עם נהג אחר, אז או שנהגי הקו ממש מתים על רוקסט (זוכר להם את הסלואו הראשון של כיתה ז') או שסתם הם משאירים את הדיסק בפנים ושהנוסעים יישאו בתוצאות. אנא רחמו עלינו, לפעמים מהנסיעה נותר לנו רק דבר אחד- הרצון שתחלישו.
