לא יעזור. להיות מצונן זה לא סקסי. עזבו סקסי, זה לא גברי. איך אפשר להיות גם גבר וגם מצונן באותו זמן? אי אפשר. אז מה עושים ? מתחבאים. או שמפסיקים לנשום לכמה דקות. לא נורא. העיקר להראות חזק וחסון. מה הם גרמי השמיים לעומת הכוח הפיסי והמנטלי הבלתי מוגבל שלי....אני בז להם. אני צוחק להם בפנים.
אני בתקופת הילדות, כלומר, בתקופה שלא ידעתי שזו בעיה מגדרית- להצטנן, הייתי מצונן באופן חופשי, משלהי הקיץ ועד לבלוב האביב (עונת האלרגיות שמביאה איתה אתגרים אחרים). אחת הטרדות הקשות הזכורות לי ביותר היא הנשימה מנחיר אחד בלבד למשך שעות. לעתים נשימה מהפה בלבד, שהיא נשימה קולנית ביותר, מלווה בחרחורים שנפלטים ממך מפעם לפעם.
בעיה שניה קשורה לזמני השיעורים הארוכים, בהם אסור לצאת באמצע ואז היה עלי לתכנן מראש את כמות הטישו לה אני זקוק. משימה מסובכת למבוגרים וילדים כאחד. כשהתכנון היה תקין, הייתי מצטייד בגליל שלם לשעה, כשהתכנון לקוי...בואו נגיד שעדיף לעצור כאן. אבל בגדול, זה מבחן רציני לכוח הסבל שלך.
כשאתה מדבר, לעולם לא תצליח להסתיר את הצינון שלך. הנ' שלך נהיית ד' ההבדל בין מ' לנ' מזערי, לעיתים מ' וב' נשמעות אותו דבר. בקיצור, אי אפשר לסמוך על התקשרות איתך ללא תרגום סימולטני ממצוננית לעברית.
אתה מתחיל עם אוטריווין, אוי איזה פגיעה אנושה לגבר שבך. קודם כל אתה נראה כאילו בכית. מה פתאום אתה בוכה. דבר שני, אתה נראה כאילו הרגע העירו אותך מחלום רע. דבר שלישי מיד אחרי השימוש אתה מסתכל בפתאומיות לכל מיני כיוונים באופן מוזר ומחפש משהו בלתי נראה, מנסה לאחוז במשהו.
אתה עובר לטיפות. אתה שוכב עם הראש למעלה. ואז זה מגיע לך לאוזן, לגרון ולעין. אתה נושם אבל מר לך בגרון ואתה מתפלל שזה יחזיק מעמד יותר מעשר דקות. ואז אחרי רבע שעה, כשכבר שכחת מזה ואתה פוגש אנשים בפעם הראשונה, אתה מושיט את היד ופותח את הפה:
"דעים מאוד, אדי לירד..."
http://www.youtube.com/watch?v=mzS1r-2O_GM
אני בתקופת הילדות, כלומר, בתקופה שלא ידעתי שזו בעיה מגדרית- להצטנן, הייתי מצונן באופן חופשי, משלהי הקיץ ועד לבלוב האביב (עונת האלרגיות שמביאה איתה אתגרים אחרים). אחת הטרדות הקשות הזכורות לי ביותר היא הנשימה מנחיר אחד בלבד למשך שעות. לעתים נשימה מהפה בלבד, שהיא נשימה קולנית ביותר, מלווה בחרחורים שנפלטים ממך מפעם לפעם.
בעיה שניה קשורה לזמני השיעורים הארוכים, בהם אסור לצאת באמצע ואז היה עלי לתכנן מראש את כמות הטישו לה אני זקוק. משימה מסובכת למבוגרים וילדים כאחד. כשהתכנון היה תקין, הייתי מצטייד בגליל שלם לשעה, כשהתכנון לקוי...בואו נגיד שעדיף לעצור כאן. אבל בגדול, זה מבחן רציני לכוח הסבל שלך.
כשאתה מדבר, לעולם לא תצליח להסתיר את הצינון שלך. הנ' שלך נהיית ד' ההבדל בין מ' לנ' מזערי, לעיתים מ' וב' נשמעות אותו דבר. בקיצור, אי אפשר לסמוך על התקשרות איתך ללא תרגום סימולטני ממצוננית לעברית.
אתה מתחיל עם אוטריווין, אוי איזה פגיעה אנושה לגבר שבך. קודם כל אתה נראה כאילו בכית. מה פתאום אתה בוכה. דבר שני, אתה נראה כאילו הרגע העירו אותך מחלום רע. דבר שלישי מיד אחרי השימוש אתה מסתכל בפתאומיות לכל מיני כיוונים באופן מוזר ומחפש משהו בלתי נראה, מנסה לאחוז במשהו.
אתה עובר לטיפות. אתה שוכב עם הראש למעלה. ואז זה מגיע לך לאוזן, לגרון ולעין. אתה נושם אבל מר לך בגרון ואתה מתפלל שזה יחזיק מעמד יותר מעשר דקות. ואז אחרי רבע שעה, כשכבר שכחת מזה ואתה פוגש אנשים בפעם הראשונה, אתה מושיט את היד ופותח את הפה:
"דעים מאוד, אדי לירד..."
http://www.youtube.com/watch?v=mzS1r-2O_GM
