כשאתה מגלה שאתה חרדתי זה כאילו בא לך בהפתעה, מה אני? חרדתי? אבל כשאתה בהודו בירח דבש, מגיע לדלהי ועל היום הראשון צועק על אשתך הטריה שאתה לא יכול לנשום ומתחיל לקרוא באובססיביות את הלונלי פלאנט כדי למצוא את הדרך המהירה לברוח ובסוף נרגע עם ההיסטוריה של העיר, זה כנראה לא יעזור. תמיד אפשר לחיות בהכחשה, רק שאם אתה בטיפול כמה שנים טובות זה כבר ממש קשה.
חרדה ודכאון הם זוג נשוי, הם אוהבים אחד את השני, מזינים אחד את השני אבל אם אתה במקרה הבית שלהם אתה חשוף לדברים איך לומר, לא תמיד נעימים. דכאון זה תחביב ישן...אבל חרדה? פתאום אתה מתחיל להריץ בראש.... פחד מטיסות, פחד שכולם ימותו, פחד שאני אמות, היפוכונדריה שמעלה גיחוך אצל רופאת המשפחה שלי, מיחושים בכל הגוף, חם לי, קר לי, איפה הדרכון ??????? אה, הנה. ולעזאזל - אל תאמינו לי- אבל יש לי גירוד נוירלוגי בשתי הרגלים ואני לא ממציא את זה ! (מי שזה חשוב לו מה זה, הכוונה שמגרד לך אבל אין לך שום בעיה פיזית, אלא עיצבית)
תודה לאלוהים ואם הוא לא קיים אז למי שהמציא את הקלונקס. מי שלא מכיר, זה הכדור לפסיכופט המתחיל- לוקח אותך בכל מצב שלא תהיה, זורק אותך למיטה ונתראה מחר אחרי 12:00. לי זה פתר הרבה בעיות בחיים, אני ממליץ בחום, אם לא זה יש עוד כמה בלי מרשם שאפשר להשיג בקלות.
לא, התקף חרדה הוא לא תחליף לפעילות ספורטיבית, אפילו שזה באמת דורש הרבה מאמץ. כן, עדיף לא לנסות לשחק אותה קשוח, כאילו קטן עליך להרוג את הגו'ק במקלחת כשאחר כך כל הלילה אתה מוכן להישבע שכל הברחשים ופרוקי הרגלים עושים אצלך מסיבה מתחת לטרניג. איי, עכשיו הם עקצו אותי.
מה שלא יהיה, שיהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה