יום שבת, 20 במרץ 2010

פטריה קטנה, ההתמכרות החדשה לקוקה-קולה והמעבר דירה

מאז שאני זוכר את עצמי, הדרך האמתית שבה נפתרו מצוקותי הגופניות הייתה הפנייה לארון התרופות של אמא שלי. למעשה אף פעם לא ראיתי את "הארון" אבל כנראה שמדובר במיני-סופר-פארם אשר מכיל בתוכו מזור לכל בעיה אפשרית שתתקל בה. למשל :

לאחרונה שמתי לב שמעט היובש שהצטבר לי בפינת האף אינו יובש אלא פטריונת קטנה ביותר שהתמקמה לי על הפרצוף בדמות בהרת קלה. למזלי אנני מתגלח באופן סדיר, כך שהשפם מסתיר הרבה ממנה. בעיות כאלו הן בעיות עתיקות ביותר בתולדות האנושות ובעבר התייחסו אליהן בחומרה יתירה. ידוע לדוגמא כי ספר ויקרא מרחיב ביתר פירוט את מצוקות העור שאותן יכול לחוות האדם בחייו ומציע לו דרך דתית להתמודד :

" אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.[...] וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים. [...] וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֵׁנִית, וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע, וְלֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר--וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. (ויקרא יג' 1-8)

במילים פשוטות- אם הייתה לך בעיית עור היית צריך ללכת לאהרן הכהן או לאחד מבניו ואז הם היו צריכים לבדוק את הבעיה ולראות עד כמה זה מגעיל ועמוק אצלך- אם זה לא היה נורא, אז היו מכניסים אותך להסגר שבוע ואז משחררים אותך לאחר מקלחת תחת ההגדרה "טהור" . ואם לא, אכלת אותה - אתה "טמא" : יש לך עוד סדרה של הסגרים והכל מסתבך. התנ"ך מציע בהמשך הפרק גם עזרה בנושא הפרשות מגעילות שיוצאות מהגוף כתוצאה מהפצעים, אבל על כך נרחיב בפעם אחרת...

אצל אמא שלי הדבר הרבה יותר פשוט- אתה מציג את הבעיה והיא מביאה לך את המשחה או את התרופה שאותה אתה צריך. לאחר שבוע שבו ניסיתי למרוח כל תכשיר אפשרי שהיה לי בבית על אותה הפטריה (כולל התכשירים והמשחות של אדם) שלפה אמי באחת את המשחה שהוצפנה במקרר ותוך מספר שעות זה נעלם כלעומת שבא- מה היה אומר על זה אהרן הכהן וגם הבוס שמינה אותו. תודה אמא.


המצולמת היא לא אמא שלי- התמונה להמחשה בלבד.

התמכרות לקולה -

לאחרונה אני מגלה על עצמי שאנני יכול לברוח מההתמכרויות שלי. כאשר אני מנסה לחדול מהתמכרות מגונה אחת כבר אורבת לי מעבר לפינה ההתמכרות הבאה. כאשר אתה מנסה להיגמל מעישון (כבר חצי שנה בקירוב -טפיחה עצמית על השחם) ההתמכרויות השונות תוקפות אותך מכל עבר ומפצות על ההתמכרות ממנה אתה מנסה להיגמל. תחת כותרת אחת, ניתן לשים את ההתמכרויות החדשות כ"התמכרות לדברים מתוקים" אבל מאוד ברור שזה סיפור כיסוי להתמכרות האמיתית והקשה מכל - קוקה- קולה. אני עובר ליד המדף של הקולות בסופר ונהיה לי צמרמורת קלה מלווה בהתרגשויות ושמחה משונה בכל הגוף. אני ניגש אל ארון הקודש ומגלה להפתעתי שהזהב השחור הזה עולה 5.5 ש"ח לבקבוק . שמעתם טוב 5 וחצי ש"ח !!!! (לאחרונה העלו ל5.80 אבל מי סופר) כל כך זול - שאני לא אקנה. קניתי שניים. מהרגע שהקולות שוכבות שקטות במקרר, החוסר שקט מתחיל לחלחל בי. אני מחשב בזהירות את צעדי שכן אסור לי להתנפל על זה ישר ולגמור את הכל בבת אחת. בלי שיצאו שעתיים כבר אני מבין ששתתי 3 כוסות והגוף מגיב כאילו בלעתי כדור אקסטה (לא שאני יודע מניסיון אישי). אני נמרץ, שמח ומוכן לכל משימה. מהרגע הזה מתחיל שלב הפיתוי האמיתי- את המכסה היומית עברתי מזמן אבל מה יקרה אם אני אשתה עוד שלוק אחד...וכך הלאה. תוך יומיים מתחסלות הקולות, כאשר לקראת הסוף אתה לוקח קצת קצת כדי שלא ייגמר. ואז זה נגמר. אתה יושב בבית וקשה לך. אין לך קולה, וכל תחליף עלוב אחר רק מדגיש לך כמה אתה אוהב את זה, ואתה מתחיל להזות ולדמיין את אותם רגעים מופלאים שהגזים התפצפצו לך על החך והלשון.

מעבר דירה -

הקושי של המעבר הוא בלתי ניתן לתיאור. חוסר שינה בלילות שלפני, המובילים נוגעים לך בדברים, אתה מתעורר בבוקר בדירה החדשה ולא יודע איפה אתה. זה נורא. אני עוד הייתי שנה מחיי מוביל דירות מדופלם בניו יורק העיר הגדולה. אז אני אמור להכיר את הנושא מקרוב. שם עוברים דירה בשביל הכיף, סתם שיהיה מעניין, או בשביל 50 $ פחות בשכר דירה (שמתקזזים עם המחיר המופקע של המעבר אבל לא ניכנס לזה) ובכל זאת אין מה להשוות. שם יעשו לך הצגה של מעבר ותרגיש מלך העולם. פה הערבים זורקים לך את הדברים מול העיניים ואתה נמצא במצב האנושי המסובך ביותר בעיקר מבחינת הגבריות שלך. אתה חסר אונים וישע מול חבורת ערבים חסונים. הם עושים ככל העולה על רוחם עם חפציך היקרים ואילו אתה עומד מנגד וסופר שטרות של מאות ואלפים של שקלים שאותם אתה תתן להם בהכנעה עם חיוך מריר מרוח על פניך ותגיד להם תודה בנימוס כי אתה אשכנזי מחונך. בתוכך מתחוללת סערה רגשית מלווה בהתקפי חרדה קלים עד בינוניים אבל אתה שומר על הפאסון והנימוס. אחרי הכל אתה הגבר בבית.

מה, אנחנו עוזרים להם להתפרנס.... אם זה לא יעשה שלום אז מה יעשה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה