לגרד או לא לגרד זו השאלה

אני צריך פתרון. אני חונכתי על כך שאם מגרד לך אתה צריך להתאפק. לא לגרד, עד שהגירוד עובר מעצמו וכך להימנע ממצב שבו אתה מגרד את עצמך לדעת עד שאתה נפצע. האמת היא, שראיתי את זה קורה לאנשים מסויימים וזה בהחלט לא נעים. אשתי, שבחרה בדרך הדוניסטית יותר בחיים, טוענת שהגירוד הוא הכרחי. אם הגוף מבקש את הגירוד, איך אנחנו יכולים לא לספק לו אותו. לטענתה חוסר גירוד הוא סגפנות מיותרת.

יש אנשים שמגדילים לעשות וקונים מעין מקל בצורת כף יד שמגרד את עורם במקומות שקשה או שהם מתעצלים להגיע אליהם.

לאחרונה אני מתמודד עם בעיה קשה, שכבר סיפרתי עליה בפוסטים קודמים שכתבתי, אך היא הולכת ומחריפה והרפואה המודרנית וההומיאופטית עומדות משתאות אל מולה ולא נותנות לי פתרון. הבעיה היא שיש לי גירוד איום ונורא ברגלים אשר איננו נובע משום דבר פיזי. לא עקיצות, לא גירוי בעור- כלום. לטענת רופאת המשפחה שלי מדובר בבעיה במערכת העצבים אשר משגרת תגובה שגויה למוח כאילו יש סיבה לגירוד, כאשר למעשה הרגלים בסדר גמור. לגירוד הזה יש שם- גירוד נוירלוגי. והוא מתסכל פי כמה. מכיוון שלא ברור כמה הוא עוד עומד להחריף, מתי זה לעזאזל יגמר, והכי גרוע- מהו הפתרון ?

אם יש לכם מושג מה כדאי לעשות - אנא שתפו אותי

גברים והמהפכה הפמיניסטית

גברים ! הצטרפו למהפכה הפמיניסטית ומהר. לא, אני באמת לא מבין איפה הראש שלנו. משחקים אותה כאילו אנחנו שולטים פה במצב והנשים הן אלו שסובלות הן אומנם בהריון ובמחזור אבל אנחנו הגברים כל הזמן בהוכחות. למה אנחנו צריכים להראות כמי שנולדו עם מפתח שבדי וגריז על הידיים, לשחק אותה כאילו עשינו חניה ברוורס עוד ברחם וראינו כדורגל ביחד כזרעונים.

לפני יומיים היה אצלנו בבית מין הנדי-מן כזה שתיקן את התנור (הייתה נזילה, אובייקטיבית, לא הייתי יכול לסדר את זה לבד). איך שהוא נכנס בדלת כבר הרגשתי לא נוח. העדפתי בכלל שהוא יבוא כשאני לא נמצא. אבל מה לעשות הייתי חולה (מפתיע). הוא מתחיל לתקן ואני מתסכל על הקירות מנסה למקם את עצמי בחלל. כל הקיום שלו רק ממחיש כמה אני מיותר בבית. והוא כולו מבסוט, נותן לי חיוך של - אני מתפרנס מטיפוסים כמוך.

אתה מרגיש אשם- לא מספיק אתה לא מתקן בעצמך, אתה עוד משלם על זה כסף וגם מביך את עצמך מול אשתך. הוא שואל אותך אם זה הכל, ואתה מודה בהכנעה שלא, זה לא הכל ואם הוא כבר כאן....

אני לא מבין. מי קבע שלתקן זה גברי. אז מה אם צריך כוח לפעמים לפתוח איזה בורג. אני מוכן לבוא לעזור אם צריך. מי קבע שאנחנו צריכים להיות נווטים ולהכיר כל רחוב וצומת ראשי בכבישי הארץ. אנחנו הגברים נהיה מוכנים להתחיל לשאול אנשים ברחוב את הכתובת כשאתן הנשים לא תצפנה שנדע איפה כל מקום נמצא.

טובה הרטמן שלימדה אותי פמיניזם ומגדר באוניברסיטה הייתה תמיד שואלת בדברים האלה את השאלה הבאה : - מי אמר?

והפעם התשובה היא אבסורדית - אנחנו.

כשההתקף תוקף

כפי שכולכם יודעים, בכל מה שקשור לבלוג הזה אני נותן לגבריות שלי לנוח בצד ופשוט כותב את האמת.

כשאתה מגלה שאתה חרדתי זה כאילו בא לך בהפתעה, מה אני? חרדתי? אבל כשאתה בהודו בירח דבש, מגיע לדלהי ועל היום הראשון צועק על אשתך הטריה שאתה לא יכול לנשום ומתחיל לקרוא באובססיביות את הלונלי פלאנט כדי למצוא את הדרך המהירה לברוח ובסוף נרגע עם ההיסטוריה של העיר, זה כנראה לא יעזור. תמיד אפשר לחיות בהכחשה, רק שאם אתה בטיפול כמה שנים טובות זה כבר ממש קשה.

חרדה ודכאון הם זוג נשוי, הם אוהבים אחד את השני, מזינים אחד את השני אבל אם אתה במקרה הבית שלהם אתה חשוף לדברים איך לומר, לא תמיד נעימים. דכאון זה תחביב ישן...אבל חרדה? פתאום אתה מתחיל להריץ בראש.... פחד מטיסות, פחד שכולם ימותו, פחד שאני אמות, היפוכונדריה שמעלה גיחוך אצל רופאת המשפחה שלי, מיחושים בכל הגוף, חם לי, קר לי, איפה הדרכון ??????? אה, הנה. ולעזאזל - אל תאמינו לי- אבל יש לי גירוד נוירלוגי בשתי הרגלים ואני לא ממציא את זה ! (מי שזה חשוב לו מה זה, הכוונה שמגרד לך אבל אין לך שום בעיה פיזית, אלא עיצבית)

תודה לאלוהים ואם הוא לא קיים אז למי שהמציא את הקלונקס. מי שלא מכיר, זה הכדור לפסיכופט המתחיל- לוקח אותך בכל מצב שלא תהיה, זורק אותך למיטה ונתראה מחר אחרי 12:00. לי זה פתר הרבה בעיות בחיים, אני ממליץ בחום, אם לא זה יש עוד כמה בלי מרשם שאפשר להשיג בקלות.

לא, התקף חרדה הוא לא תחליף לפעילות ספורטיבית, אפילו שזה באמת דורש הרבה מאמץ. כן, עדיף לא לנסות לשחק אותה קשוח, כאילו קטן עליך להרוג את הגו'ק במקלחת כשאחר כך כל הלילה אתה מוכן להישבע שכל הברחשים ופרוקי הרגלים עושים אצלך מסיבה מתחת לטרניג. איי, עכשיו הם עקצו אותי.

מה שלא יהיה, שיהיה.

אלרגיה

חוסר ישע הוא מצב אנושי מתמיה בכל פעם מחדש. כך קורה שאתה נתון במצב שבו האלרגיות מתארחות אצלך בגוף אירוח בכפייה כמו דוד רחוק בטיול שורשים. אותו מצב מוזר שבו הגוף תוקף את עצמו ללא סיבה שידועה למדע עד היום. יש לך עקצוץ קטן שמתחיל באף ולאט לאט אתה מרגיש את כל חללי הפנים שלך הופכים למקשה אחת של טורדניות מאמללת.

לא הרבה יודעים על תופעות האלרגיה. אבל גילו שבמדינות מתועשות התופעה נפוצה יותר. ילדים שגדלו במשקים חקלאיים בד"כ אינם סובלים מאלרגיה. משהו בבניינים, הרחובות, זיהום האוויר והבורגרס בר עושה לנו משהו שמשגע אותנו. ואנחנו משתגעים.

פעם אחת כבר לא יכולתי יותר. הלכתי לרופאה והודעתי לה שמשהו חייב לקרות לפני שאני מאבד את שפיות דעתי האביבית. ודווקא היה מפתיע שהיא הסכימה איתי, נשענה לאחור וחייכה את החיוך שבו עוברים לשלב ב'. זהו, נגמרו המשחקים.

אני מתכוון לזריקה. הזריקה נגד אלרגיות ידועה ודאי לאשכנזים הלבנבנים שביניכם שמבינים כבר שהמפגש בינם לבין הטבע הוא בגדר בעיה שאין לה פתרון. ובכל זאת, יש.

אתה חוטף את זה כמו טיסה לחלל. תוך שנייה הדופק שלך עולה לרמה כזאת שאתה מרגיש את הדף זורם לך בפנים, מעבה אותם בס"מ ומחזיר חזרה. כל הגוף שלך הוא כמו אמבולנס דוהר שלא מציית לרמזורים. אתה מרגיש כמו סופרמן שלא אמרו לו את מי להציל. יש בהלה, יש דחיפות, אבל לא ברור מה המשימה....

אבל באמת, מבחינה אלרגטית, זה נגמר.

משהי אמרה לי פעם שבאנגלית אומרים God bless you אחרי שמתעטשים כי בעבר חשבו שהנשמה תצא מתוך הגוף ביחד עם האפצ'י. אז בירכו את האל על שהשאיר אותה בפנים. תודה באמת. אני יושב עכשיו בבית. האף נוזל, העיניים צורבות, עיטושים וקינוחים עד ככלות הכל. גם הגרון שלי דואג להזכיר לי שהוא קיים.וזה די ברור שאני לא חוזר על הזריקה הזאת עוד פעם. אני הרי ילד טוב פרדס-חנה. לא עושה סמים קשים, גם לא בחסות קופת חולים כללית.

שורש עם גרביים

לאחרונה אני נחשף לעובדה שאנשים קוראים את הבלוג, אתם !

איזה כיף, אין דבר שיותר משמח מזה שאנשים קוראים מילים שכתבת. אם אהבתם, לא אהבתם או כל דבר אחר, אשמח לקבל ממכם תגובות. תגובה בבלוג לאדם כותב היא עולם שלם. כמו מאהב שחיזוריו נענו. לא פחות. אפילו מילה אחת. כמה אותיות, יכולות לעשות טוב על הלב.

ועכשיו לעניין הפוסט הזה, קצר אך חשוב. אני מרגיש מדוכא. לא בדיכאון, מדוכא. אדם שהרצונות שלו מדוכאים. כל כך למה? כי אני אוהב ללכת עם סנדלי השורש שלי, אבל עוד יותר אני אוהב אותם עם גרביים. ללכת עם שורש וגרביים זה דבר שידוע לכל ילד שהוא אסור בהחלט. כל כך זה מושרש בתוך התרבות שלנו. זה דבר שאפילו לא צריך להסביר אותו. זה כמו שלא צריך להסביר למה אחים לא מתחתנים אחד עם השני, או למה לא אוכלים את הבננה עם הקליפה. ואני גדלתי במציאות השמרנית הזאת והפנמתי את שטיפת המוח ועכשיו אינני מסוגל לצאת מהבית באופן הלבוש בו אני חושק.

שורש וגרביים זה נעים כל כך. הרגל חופשיה בתוך הסנדל, ההליכה נעימה. בכל זאת יש איזו רוח קרירה בחוץ ואתה לא רוצה לשים נעליים רק בגלל זה. או בערב. כל מסונדל יודע שזה חלום ללכת עם הגרביים והסנדלים בערב קיץ ירושלמי. אבל מה, אנחנו לא עושים את זה. לי אמרו פעם שזה רק דתיים מגה-חנונים מרשים לעצמם. ואחרים אמרו שאם אתה עושה את זה זה אומר שאתה מודיע לעולם שאתה מוותר. לא אכפת לך שיצחקו עליך.

אז יאללה, אם נראה לכם שיש פה פוטנציאל למהפכה חברתית אינטרנטית סטייל מצרים, הגיע הזמן לעשות מעשה. העם רוצה להפיל את השלטון של סנדלי שורש ללא גרביים. זה מותר. זה יפה, זה מרגש.

לא מעזים להראות את הפנים (עדיין)

ילדים זה שמחה (לאיד)

כשאין לך ילדים אתה שומע מכל מיני אנשים קרובים שאומרים לך, שילדים זה מדהים, חוויה, אושר, משפחה. בעצם הם לא מגלים לך משהו מאוד בסיסי- הם ממש סובלים והם רוצים שתסבול גם אתה יחד אתם. וכשיש לך ילדים אתה מוצא את עצמך בדיוק באותו מצב מוזר, שבו אתה רוצה שלכמה שיותר אנשים שאתה מכיר יהיו ילדים - כדי שהם ידעו כמה אתה סובל. כשזה קורה להם אתה אומר להם מזל טוב והכל ושם אתה מוצא את השמחה האמתית - השמחה לאיד- כמה קשה הולך להיות להם והם עוד לא יודעים...

זה מה שאתה מדמיין

זה מה שאתה מקבל

כשיש לך ילדים הנוסחה היא פשוטה: אם הילדים נהנים אתה נהנה, אם הם סובלים אתה סובל. ואתה תמיד מנסה, כמה שאפשר, שהם לא יסבלו. אתה נותן להם אוכל שלא יהיו רעבים, מים שלא יהיו צמאים, משחקים, חומרי יצירה, מוסיקה להנעים את זמנם, ואתה יוצא מהבית- לוקח אותם לטיולים, מביא איתך את כל הבית- מוצצים, חיתולים, בגדים להחלפה, כמויות של אוכל. אבל בכל זאת הם סובלים!

ואז מתחילות הבעיות....אתה מאשים את אשתך- אולי היא אשמה? בגללה הם בוכים. אולי היא שכחה משהו, אולי היא לא אמרה לך משהו שאתה צריך היית לדעת כדי שהם לא יסבלו. היא לא הכינה אותך מראש. זה בטח אשמתה. אשתך אומרת לך- אתה אשם. אתה לא מבין, לא מספיק עוזר בבית. כל היום הראש שלך בעבודה ולא בבית. רק אתה והאייפון שלך. אתם הגברים, רק מחפשים לכם צעצועים טכנולוגיים שיאפשרו לכם להתנתק. אוטיסטים.

אתה מבין שהסבל שלהם הוא כנראה בלתי נמנע. גם שלך. זאת אומרת הסבל שלך שקשור לסבל שלהם, בלי קשר לסבל שלך שהוא שלך מהחיים באופן כללי. בקיצור, זה כמו שאומרים. חוויה.

זהירות הדת הנבטוטית

בשנים האחרונות הולכת וצומחת בירושלים קבוצה דתית חדשה המקיימת אורך חיים דתי מיוחד במינו - היא הדת או הכת הנבטוטית. דת זו מתהדרת בכסות חילונית דקיקה ובהשקפות ליברליות ונאורות לכאורה, אך למעשה נוקטת בכללי חיים נוקשים ומחמירים המזכירים מקומות נידחים בעולם המאכלסים תרמילאים אובדי דרך שראו את האור.
בני הדת החדשה הם דוגמא לתופעות שמתחילות מעניין מבורך- "מחלות ובעיות בריאות" -אך איפשהו באמצע הדרך איבדו כיוון ולפעמים אף שפיות בסיסית. דווקא ההתייחסות לנושא רצינית אך יש פספוס כאשר לא מנתבים את התלונות על המצב הרפואי לנתיבים מועלים (כדוגמת בלוג זה).

הדת הנבטוטית מעמידה במרכז עולמה הרוחני את נושא האוכל והתזונה. האכילה היא בעיניהם כמפתח להבנת העולם ומשמעות החיים. כוהני הדת מורים על משטר מזון קפדני הכולל צומות ותעניות,שתיית תרכיזי דשא ועשבים שונים ושלילת מוצרי מזון מענגים וערבים לחך באופן עקרוני.

צלמו של האל נבטוט, ירושלים, המאה ה21 לספירה

כמו דתות אחרות גם דת זו מציגה דמון גדול ומאיים בעל אופי מופשט אשר צלמו הוא צלם חזיר - החזיר הקאפיטליסטי (את החזיר השוביניסטי הם דווקא הזניחו במקרה זה, שכן בעיקר הנשים הם אלו החולטות את תרכיזי העשבים ורוקחות את הנוזלים "הבריאים"). הקאפיטליסט מאיים לדרוס או לבלוע אותם בכל מקום שאליו הם ילכו. האיום הוא גדול שכן מבחינתם, רוב האנשים בעולם הם עבדיו ואינם מודעים לכך כלל. כמו שאמר לי זאת אחד מכהני הדת -"אתם עוד חיים בחושך".

כהני הדת טוענים ליכולת רבות מכפי שניתן לשער, מעבר לתובנות התזונתיות הם מיחסיים לעצמם סגולות ויכולות ריפוי ולעיתים מתכנים "הדוקטור" . אמצעי הריפוי, למרות היותם "טבעיים" בעליל, אינם שויים לכל נפש ולכל כיס. מרכזי הפולחן
(חנויות אורגניות, הומיאופטיה ונטורופאטיה) מציגים מוצרי צריכה שונים בדמויות בקבוקים קטנים וחומים עם כדוריות קטנות בפנים ועל גביהם מחירים בעלי שתי ספרות עם ספרת עשרות גבוהה במיוחד. כך שבנושאים אלו העולם הקאפיטליסטי אותו הם תוקפים הופך "באופן טבעי" לחלק אינטגרלי מהדת החדשה.

בהקשר זה חשוב לציין ולפתח מעט את היחס של בני הדת הנבטוטית לכסף ולחומריות. תרבות הצריכה, האינטרסים הכלכליים וכוחות השוק המאיימים הובילו את בני הכת ליחס של בוז וסלידה לכל חברה מסחרית ועמדה ברורה נגד הרצון והצורך להרוויח כסף. אנשים המעוניינים להרוויח כסף הם אנשים המחפשים מניפולציות שונות כדי להשתלט על רוחו של האדם במטרה לעשוק את הונו הפרטי ולחרב את טהרתו הרוחנית. זאת בעוד שרובם ככולם לא חוו מעולם קושי כלכלי או צורך אמיתי לפרנס את עצמם. יש להם ברוב המקרים פטרון כלכלי הורי או ירושתי אחר המזין את חשבון הבנק שלהם ומאפשר להם להמשיך ללגלג על העולם ולהשקיף עליו מהצד.

מדוע חשוב להיזהר מבני דת חדשה זו? קודם כל, מכיוון שאינם חפים מהתנשאות דתית רגילה. אך יותר מכך, בכל מקום שתבקש לפנק את עצמך בבורקס או בכל חטא תזונתי מענג אחר, עלול לפרוץ לתודעתך אחד מחברי הדת ובעצה חברית יסביר לך כי אתה הורג את עצמך, מרעיל את ילדיך ושמחלות קשות ומסוכנות עושות את דרכם אל גופך וזוחלות בעורקיך. הם גם יאמרו לך כי ב"מדינות מתוקנות" הדבר אותו אתה מבקש להכניס אל גופך הוא מחוץ לחוק וכבר מזמן פסלו אותו למאכל אדם. במקרים רבים תוכל למצוא את עצמך מזועזע כאשר אותו אדם ממש יזמין אותך להצטרף אליו לסיגריה או יזיל מעט ריר על חולצתו למראה שקית תפוצ'יפס שתאחוז בידך.