טרנד הבריאות תוקף אותי בכל מקום ואני לא מדבר על הנבטוטים הכבדים, אלא עלינו, האנשים הרגילים שמנסים לגמור את היום שפויים בכוחות עצמנו.
והנה ככה בלי ששמתי לב גם אני בפנים. לפני שנתיים ראיתי את הסרט על ההוא שאכל מקדונלדס חודש שלם וכמעט קיפח את חייו במטרה להוכיח את מה שידענו והעדפנו להדחיק - הצ'יזבורגר המדהים הזה הוא רעל מתקדם. אלוהים מתגלה ומתנקם באוכלי בשר עם גבינה.
אבל מה שתפס אותי בסרט הזה, היה לאו דווקא ההוכחות על רשעותם של יצרני המזון המהיר. ראיינו שם עשרות תזונאים והם אמרו דבר מעניין שלא כל כך נותנים עליו את הדעת והוא- פעילות גופנית משמעותית יותר מהקפדה תזונתית חמורה ככל שתהיה.
דווקא משהו בעצלנות שלי התעורר שם, כי בעצם אני לא חייב להשקיע בתזונה שלי. אפשר לתקוף את זה ממקום אחר- לרוץ.
בעוד שבוע אני מתעתד לרוץ את חצי המרתון הראשון בחיי. אני יודע, זה לא מאוד רחוק מאלו שקונים אורגני ומרגישים שהם ניצחו את העולם. אבל לפחות אני מרשה לעצמי איזה צ׳יזבורגר מידי פעם. ובלעדיו, החיים קצת פחות מרגשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה