יום שני, 27 בפברואר 2012

קטן אמונה

אתם יכולים להגיד עלי הכל. שאני חוטא גמור, אפיקורס כופר בעיקר ומה לא. אני באמת לא חושב שלאלוהים אכפת אם אני אוכל נקניק עם גבינה בצהרי יום כיפור. אבל מה לעשות גם לליבי ומוחי הרציונליסטים חודרים לעיתים אמונות קטנות. ולא סתם אמונות - בהשגחה פרטית ממש.

אני יודע שאין בזה שום הגיון להאמין שכוח עליון מתעסק בחיים הקטנים וחסרי החשיבות שלי. אבל איך אפשר להסביר לעצמך מצב שבו אתה נמצא מול עולם בלתי ניתן לפירוש.

לא, לא עשיתי הסבה לבלוג קבליסטי. אני אספר ואתם תגידו. מה הסיכוי שאם אני רוצה להגיע מהבית שלי בצומת אורנים עד הכניסה לעיר ויש ברשותי רכב, אני לא אצליח לעשות את בתוך שעה ולא בשעות העומס.

שני למדים טנק דלק ריק וקלנועית אחת לא הצליחו להעביר לי את המסר מאלוהים. לא הצלחתי להגיע - אבל מה הוא ניסה לומר לי. קצת כמו משה, קיבלתי ממנו גב- תגיד בפנים.

ובכן, מה המסר? אני שואל אותו. למה הוא עושה לי את זה. אם יש איזה בעיה אני פתוח לשמוע. למה בדיוק ביום שבו רציתי להגיע לתל אביב והייתי בכנסת לקח לי שלושת רבע שעה להגיע לתחנה מרכזית ועוד שעתיים פקקים לתל אביב.



יש לי ידידה חילונית שאומרת שכל פעם שהיא מגיעה לתל אביב היא מתפללת לאלוהי החניה והיא משוכנעת שזה עוזר. ועוד אחת שהשכלתה מדעית לחלוטין והיא נוהגת להתייעץ ברוחות בקבלת החלטות חשובות בחייה.

יוצא שאנחנו החילונים לא שורדים את החילוניות של עצמנו. ולמרות שאנחנו מחשיבים את עצמנו אנשים הגיוניים ברגעי משבר אנחנו בוכים כמו אחרוני הנחמניסטים באומן ואמורים לו "אבא, תרחם".

תגובה 1:

  1. ובכל זאת, יש הבדל לא קטן בין רגעים אקראיים ואנושיים של חוסר-הגיון לבין כניעה מוחלטת וכמעט שיעבוד-עצמי לאותו חוסר-ההגיון.
    אל תדאג, אתה בסדר גמור. :)

    השבמחק