השושלת האבולוציונית המשפחתית שלי מעמידה בשאלה ובספק את תאוריית האבולוציה של דארווין. אצלנו ״הרגיש שורד״ כמה שיותר רגיש יותר טוב. הולך ורגיש הדור.
אם אצל סבתי יש הצטננויות קלות ואצל אמי כבדות, אצלי כבר מופיע שקד שלישי שגורם לי לחסל גליל נייר טואלט לשעה בעונת החורף. ועוד לא דיברנו על האביב. הו, האביב. תקופה נפלאה של לידה מחדש ושירת ציפורים. רנסנס של הטבע. העולם מתעורר מחדש לאחר שנת החורף הארוכה ומעיר בגופי את כל השדים שהתחבאו בגנים שלי במהלך הדורות.
ריצ׳רד דוקינס כותב בספרו ״הגן האנוכי״ כי כל קיומנו האנושי מסתכם לגנים שמעוניינים להתקדם אבולוציונית. ואני שואל אותם לאן?
במיוחד אתם, גנים יהודים ייחודיים, שצמחו באשכנז הקרה והרחוקה. עברתם תלאות ופוגרומים, שרדתם את השואה ואת שירת הגבעטרון. מה המסר שלכם לדור העתיד? איך הוא אמור להתמודד עם החיים. עם הים, האוויר ובעיקר היבשה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה